|
הראשון שהעלה את הנושא של זבל אנושי הנמצא בסביבה הימית היה (Heyerdanl 197). בזמן מחקרו, הוא בחן וצפה בכמויות משמעותיות של זפת ואשפה, שמקורם ביבשה, הצפים באוקיאנוס, מאז דיווחים על אשפה בסביבה הימית הגיעו מכל העולם, (ראה טבלה, 3, 2), (Golik & Gertner, 1992). מימים ימימה ארבעת התנאים היסודיים הדרושים על מנת ליצור סביבה היגיינית הם: ניקיון, אויר צח, אספקת מים נקיים וסידור יעיל לסילוק הפסולת. מאז התקופות הקדומות ייצר האדם פסולת, ממחצית המאה האחרונה חלה עליה משמעותית בקצב ייצור הפסולת על הידי האדם, (סמסונוב, 1995). התפתחותה של חברה השפע בעולם המערבי והתפתחות תעשיית הפלסטיק, הם הגורמים העיקריים לכך. בשל תכונותיו של הפלסטיק: אטימותו, קצב בליה נמוך והיכולת לייצר טווח רחב של מוצרים כחומר אריזה במגוון ממדים וצורות ובמחיר נמוך, הביאו לשימוש הרב בו (פנצרגסטר, 1992). התחלופה המהירה של מוצרים בחברת השפע עודדה ייצור מהיר של פסולת, העליה בקצב ייצור הפסולת מוצאת את ביטוייה גם בפסולת הימית והחופית, זו מגיעה לים ולחוף מכלי שיט, ממתרחצים, מנחלים, ממזבלות, בתי חרושת הנמצאים לאורך החוף (ראה תמונה 14, 13, 12, 11, 10) (סמסונוב, 1995; UNEP, 1991). בהתאם למשקלה הסגולי, חלק מהפסולת צפה על פני המים, חלק מרחף בעמודת המים וחלק שוקע לקרקעית הים. את הבעיה במלוא חריפותה מדגימים מוצרי הפלסטיק מאחר והם מהווים את מרכיב הפסולת העיקרי (אדלר, 1992; סמסונוב, 1995). עמידותם של חומרי פלסטיק אלה בפני תהליכי פרוק טבעיים הביאו לאיום סביבתי ברגע שמוצרים אלו יצאו משימוש או הושלכו. ביבשה זבל פלסטי נאסף ומטופל כחלק מהאשפה הכללית, בים שם האשפה מושלכת למים ללא כל טיפול, עמידותו של הפלסטיק הביאה לגידול באשפה הימית (Golik & Gertner, 1992). פלסטיק אינו החומר העמיד היחידי המושלך לים (אם כי העיקרי), חומר עמיד בתוך הסביבה הימית מכיל מגוון רחב של חומרים נוספים, למשל: מתכת, עץ, זכוכית, גומי, בדים, אריגים וכדומה. רוב האשפה הימית והחופית מורכבת ממיכלים ואריזות שהושלכו לאחר שימוש, כמו כן ניתן למצוא שאריות של רשתות דיג, פסולת בניין, צמיגים, פסולת רפואית ופריטים אישיים כמו: בגדים, צעצועים, מסרקים, מוצרי קוסמטיקה וכדומה (ראה תמונה: 22, 21, 20, 19, 18, 17, 16, 15, 12), (UNEP, 1991). קביעת מקור הפסולת שנמצאת כבר בים, כמקור ימי או יבשתי, מאוד קשה כתוצאה מחוסר קריטריונים הנחוצים לשם קביעה זו. לכן מחקרים באזורים שונים מראים על תוצאות שונות, כך למשל: לפי אשפה שנאספה בחופים שונים ב - Amchilka Island שבאלסקה, בשנים 74 -1972 , נמצא שרוב האשפה שהגיעה אל החוף קשורה בתעשיית הדיג (רשתות, חבלים, מצופים, וכדומה, שאר האשפה כללה בקבוקים, אריזות, פחיות, שקיות פלסטיק וכו'. אך אשפה מהסוג הזה היתה נדירה וכללה כמות של פחות מאחוז לגבי כל מוצר. לכן המסקנה היתה שמקור הזבל היה ברובו מפעילות דייג של הצי היפני והרוסי בצפון האוקיינוס השקט (UNEP, 1991). לפי מחקר אחר שבחן אשפה שהצטברה בחלקת חוף ב - Helgoland Island שמבפרץ הגרמני ב 84-1983 . נמצא שכ- 95% מהפריטים שנאספו זוהי כפסולת אוניות. .התנועה הכבדה במפרץ הגרמני משקפת את מוצא הזבל שהיה בעל תאור וחותם על פרטי הפלסטיק, מתכת, .זכוכית ונייר (UNEP, 1991). לעומת זאת, תוצאות מחקר שהתנהל על החוף הישראלי העלה שרוב האשפה שנמצאה על החוף מגיעה לא מהים כתוצאה מהשלכה מאוניות אלא מושארת על החוף על ידי מתרחצים הפוקדים את החופים בעונת הרחצה. פרטי הזבל השכיחים שנמצאו כללו בין השאר פחיות, אריזות אוכל וקוסמטיקה, שקיות יד מפלסטיק, פרטי לבוש, צעצועים וכדומה. כתוצאה מכך נטען שמקור הזיהום הימי בפסולת מוצקה שעיקרה פלסטיק אינו ימי אלא יבשתי בעיקרו (UNEP, 1991). אספקט נוסף שקשור במקורות האשפה הימית בים התיכון נובע מתרומת האוכלוסייה היושבת מסביב לים התיכון. 18 מדינות גובלות בחופי הים התיכון ואין ספק שרמת האיכלוס מהגבוהות בעולם לאורך חופיו משפיעה בתרומתה על כמויות האשפה שבים (ראה טבלה - 1, מפה - 3). בנוסף לבעיית זיהוי מקור האשפה הימית, כך גם אין מידע כמותי על קלט האשפה הנכנסת לתוך הים התיכון. נעשו כמה נסיונות לכמת את האשפה הנכנסת לסביבה הימית על ידי אוניות: באחד המחקרים נאסף מידע על כמות התנועה בים התיכון כמו למשל: קווי נוסעים, אוניות סוחר, פעילות צבאית, תעשיית הדיג ואסדות קידוח נפט וגז שבים. לכל אחת מהקטגוריות הוערכה כמות האשפה, כאשר נקבע שאדם המפליג באוניה, מייצר 1.6 ק"ג אשפה ליום. הערכת כמויות האשפה המושלכת מאוניות לים התיכון:
ניתן לראות שהתרומה הגדולה ביותר של אשפה קשורה במטען המושלך מאוניות סוחר, מטען זה מוערך בכ- 633 אלף טון בשנה באופן כללי ולאונית סוחר אחת המשייטת בים התיכון כמות האשפה מוערכת בכ- 285 טון בשנה. כאשר סה"כ האשפה המושכת לים התיכון כתוצאה מתנועה ימית מוערכת בכ- 663 אלף טון בשנה. כמות האשפה הכלל עולמית המושלכת לימים ולאוקיאנוסים עומדת על 5.6 מליון טון בשנה. אחרים מעריכים את כמות האשפה הכלל עולמית המושלכת מאוניות בלבד בכ- 5.7 מליון טון בשנה, וזו מהווה רק 85% מכלל הפסולת המושלכת לימים (UNEP, 1991). לעומתם, גולן מעריך את כמות האשפה המושלכת מכלי שיט בים התיכון בכ- 325 אלף טון בשנה, (גולן, 1989). אחרים ניסו להעריך את כמות האשפה "הנתרמת" לים התיכון כתוצאה מאיבוד ציוד דיג, כשהנתונים נלקחו מתורכיה ועובדו לכלל הים התיכון: איבוד ציוד דיג טון/שנה: לפי מספר כלי שיט 3342. לפי אורך קו החוף 2803. לפי מדף יבשתי 2637. (UNEP,1991). לעומת זאת, במחקר אחר נטען שכמות האשפה הימית הקשורה לפעילות דיג (רשת, מצוף, חבל) כ- 135 אלף טון בשנה (סמסונוב, 1995). אחרים ניסו לכמת את האשפה הצפה על פני המים באזור חופיה הצפוניים של ספרד שבים התיכון ומצאו שהריכוז העיקרי של פלסטיק הוא 867 חלקי פלסטיק על כל קמ"ר בממוצע בשטח הים התיכון (UNEP,1991).
|
