Make your own free website on Tripod.com

 

לעמוד הקודם

עמוד 15

ב'3. הטלת פסולת לים בישראל

בעקבות הצטרפות ישראל לאמנת ברצלונה ב-1976, נחקק בארץ חוק מניעת זיהום הים התשמ"ג - 1983 (הטלת פסולת), הקובע שאין להטיל פסולת לים אלא על פי היתר הניתן בהתאם לקריטריונים המפורטים בתקנות לחוק. על פי החוק פסולת הינה כל חומר המוטען על גבי כלי שיט או טיס במטרה להטילו בים והוא מתייחס בעיקר לפסולת תעשייתית או לפסולת מחפרים (איכות הסביבה, 1995).

על פי החוק הישראלי - החלטה על דרך סילוק הפסולת מתקבלת לאחר בדיקת כל החלופות האפשריות, המטרה לבחור את הפתרון הסביבתי והכלכלי ההולם ביותר. בהיבט הסביבתי לוקחים בחשבון את סוג הפסולת והרכבה, שינויים היכולים לחול בה לאחר הסילוק לים והשפעתה על הסביבה. כאשר מחליטים על אופציה ימית חייבים לבצע ניטור באזור ההטלה.

בישראל לצד הטלות חד פעמיות של פסולת בים, מתבצעות שתי פעולות הטלה מתמשכות: הטלת אפר פחם מתחנות הכוח של חברת החשמל, והטלת בוצה חומצית. של "חיפה כימיקלים לישראל" (קרס, 1995).

"מפעל חיפה כימיקלים לישראל"

לאחר שהועדה למתן היתרים השתכנעה שלא נמצא פתרון סביבתי וכלכלי הולם לסילוק בוצה (שהיא פסולת תהליכי ייצור של חומצה זרחתית מסלע פוספט) ביבשה ושלא נגרמים לים נזקים, התירה הועדה להטיל לים עד 36,000 טון בוצה בשנת 1985, ועד 46,000 טון בשנת 1989.

ב-1989 הוטלו לים 32,000 טון בוצה מהספינה "אריבל" (ראה תמונה 47-48). הספינה מטילה את הבוצה לים דרך צינורות בתחתיתה כאשר מהירות ההפלגה כ-4 קשרים. בתחתית האוניה מורכב מתקן המדלל את הבוצה החומצית בבואה במגע עם המים. באוניה מותקנת מערכת פיקוח המאפשרת מעקב אחרי ההטלות בתחומי האתר. בכל הפלגה מטילה "אריבל" לא יותר מ-350 טון. שטח ההטלה הכולל נמצא כ-55 ק"מ מחופי הארץ ובעומק של 1400 מטר (ראה מפה - 4).

(איכות הסביבה, 1990; קרס, 1995).

32,000 טון בוצה שהוטלו ב-89 לים כללו בין השאר:

כספית 2.4 ק"ג

נחושת 495 ק"ג

קדמיום 144 ק"ג

עופרת 81 ק"ג

ארסן 3760 ק"ג

ניקל 660 ק"ג

כרום 600 ק"ג

אבץ 4500 ק"ג

רמת ה - PH של כלל הבוצה בעת ההטלה לים עמד על 1.0 (איכות הסביבה, 1990).

בשנת 1992 התירה הועדה להטיל עד 46,000 טון ועד 60,000 טון ב-1993.

משנת 1992 ועד -1994 הטילה "חיפה כימיקלים" כ - 139,000 טון בוצה לים. בתנאי ההיתר להטלת הבוצה קיימת דרישה לניטור דגים וסדימנטים בקרקעית אזור ההטלה והשוואתם למצוי באזור ביקורת נקי. תצפיות בזמן ההטלה הראו שעננת הבוצה מתפזרת לאחר חצי שעה. נמצא שכשליש מהבוצה המוטלת לים שוקעת ומגיעה לקרקעית בתחום שנקבע והיתר מוסע מהאזור, בשל הדלדול הרב לא ניתן לעקוב אחר הבוצה בעמודת המים ולכן נבדקת השפעתה על קרקעית הים (קרס, 1995).

ניטור באתר ההטלה של "חיפה כימיקלים לישראל"

פעולות הניטור מבוצעות על ידי "המכון לחקר ימים ואגמים" חיפה. מאז תחילת פעילות ההטלה בשנת 1985 ועד 1991, נבדק האתר כל שנה. בממצאי הסקרים לא נמצאה כל השפעה של הבוצה על הרכב מתכות כבדות בסדימנטים. תפוצת המינים והרכב אוכלוסיית בעלי החיים שוכני קרקעית, טבעיים לאזור ואינם שונים מאלו של אזור הביקורת מול עתלית.

רמת המתכות בבעלי חיים שוכני קרקעית וכרישי עומק מהאתר אינה משמעותית מרמת המתכות כפי שנמצאה באותם מינים שנדגמו בסקרים קודמים באזור, ובאזור הבקרה. בעקבות זאת, הוחלט להוריד את תדירות הניטור ולבצעו פעם בשנתיים, (קרס, 1995).

בסוף 1994 האריכה הועדה למתן היתרים את תוקפו של ההיתר להטלת בוצה על ידי מפעל "חיפה כימיקלים", כמו כן המפעל נדרש להגיש תוכנית חלופית לשם הטלת הפסולת ביבשה (איכות הסביבה, 1995).

הטלת אפר פחם על ידי "חברת החשמל לישראל"

הפעלת תחנות כוח באמצעות פחם גורמות ליצירת כ-360,000 טון אפר פחם בשנה. האפר מורכב בעיקר מתחמוצות צורן, אלומיניום, ברזל וסידן המכיל גם יסודות קורט. ביניהם מתכות כבדות (קרס, 1995), כ-150,000 טון אפר בשנה נקלטים על ידי "חברת נשר" לשימוש בתעשיית המלט והאספלט לכבישים (ראה טבלה - 11,12). בתחילת 1987 הוגשה בקשה להיתר הטלת עודפי אפר פחם לים. על חברת החשמל הוטל, על ידי הועדה למתן היתרים, להוכיח שלא תהיה השפעה שלילית על הסביבה הימית, להוכיח שאפר הפחם המוטל לים שוקע במהירות לעומק העולה על 150 מטר בתוך 4 שעות מרגע ההטלה וכן לערוך ניטור באתר ביקורת.

ב-1988 קיבלה חברת החשמל אישור הטלה לים התיכון, למשך שנתיים, של כ-500,000 טון אפר פחם מתחנת הכוח בחדרה.

אתר ההטלה המאושר הינו שטח של 200 קמ"ר, במרחק של כ-60 ק"מ מחופי ישראל, מצפון מערב לחדרה. עומק המים הממוצע כ-1400 מטר והוא נמצא מעבר למורד היבשת (ראה מפת - 4), (איכות הסביבה, 1990).

ב-1989 החלה הטלת אפר פחם לים מהאוניה "רחלה", באוניה הותקנו מערכות ביקורת ומעקב הדומות למותקנות באוניה "אריבל".

ההטלה מתבצעת על ידי פתיחת תחתית האוניה בתנועה מעגלית ובמהירות של 4 קשרים. בכל הפלגה מוטלים עד 1400 טון אפר פחם, האוניה מבצעת כחמש הפלגות בשבוע.

ב-1989 הוטלו לים "מרחלה" 206,000 טון אפר פחם שכללו בין השאר:

כספית 70 ק"ג

ברליום 1000 ק"ג

קדמיום 360 ק"ג

כרום 23000 ק"ג

ארסן 4800 ק"ג

ניקל 19800 ק"ג

עופרת 9000 ק"ג

ונדיום 32000 ק"ג

נחושת 14500 ק"ג

סלניום 270 ק"ג

אבץ 13500 ק"ג

 

יותר מ-99% מהאפר אינו מסיס במי הים, לכן מגיע בסופו של דבר לקרקעית (איכות הסביבה, 1990).

מתחנת הכוח באשקלון וחדרה הוטלו בין השנים 1992 ועד לאוגוסט 1994, כ - 876,700 טון אפר פחם. בשנים האחרונות שימש האפר גם לצורכי בנית סוללות ועיצוב נוף פארק חדרה ליד תחנת הכוח בחדרה (קרס, 1995).

ניטור באתר ההטלה של "חברת החשמל לישראל"

פעולות הניטור מתבצעות על ידי "המכון לחקר ימים ואגמים". עד היום הטילה חברת החשמל כ-2 מליון טון אפר פחם. האפר מגיע תוך 4 שעות לקרקעית הים ולכן השפעתו העיקרית תהיה על הקרקעית.

עד כה הניטור באתר ההטלה נערך שש פעמים, פעם ראשונה ב-1988 לפני תחילת ההטלה ואח"כ פעם בשנה. התוצאות הראו שפיזור האפר באתר הטרוגני מאוד.

האפר גורם לנזק סביבתי בקרקעית הים, נזק זה מתבטא בשינוי הרכב הסדימנטים ובדילול אוכלוסיית בעלי החיים שוכני קרקעית. הנזק מוגבל לתחום אתר ההטלה. לא ניכרת השפעה של האפר על מבנה אוכלוסיית בעלי החיים שוכני קרקעית ולא על תכולת המתכות בבעלי חיים אלו ובכרישי עומק שמחוץ לאתר. כמו כן, נמצא שאפר הפחם משחרר מתכות כבדות במגע עם מי הים, אולם התוצאות מבדיקת ריכוזי המתכות בבעלי חיים מאזור ההטלה מעידות שהמתכות שמשתחררות מהאפר אינן נקלטות בשרשרת המזון (?), (קרס, 1995, איכות הסביבה, 1995).

בסוף 1994, אישרה הועדה למתן היתרים הטלתם של עוד 200,000 טון אפר פחם למשך שנה אחת, כמו כן חברת החשמל נדרשת לגבש חלופות יבשתיות כגון: סילוק אפר לאתרי פסולת, סילוק למחצבות לשם שיקום, מילוי מכרות הפוספטים באורון, קידום השימוש התעשייתי באפר למשל בתשתית לכבישים וכדומה (איכות הסביבה, 1995).

נכון להיום, לפי האגף ליחסי ציבור בחברת החשמל, אין הטלות של אפר פחם לים, הכל נקלט על ידי "חברת נשר".

פתרון אפשרי לאפר פחם

פתרון אפשרי לשאריות אפר פחם מגיע מכיוון תחום החקלאות הימית. קרקע ים סלעית מספקת סביבת חיים לרבים מהדגים וחסרי החוליות בעלי ערך כלכלי גבוה. שטחם של אזורים סלעיים אלה מהווה פחות מ-10% משטח היבשת של ישראל. על שטחים עלו קיים לחץ קבוע וגדל של דיג, רוב השטח נמצא במצב של דיג יתר.

פיזור לחץ הדיג על ידי הגדלת שטח בית הגידול הסלעי באמצעות בניה של שוניות מלאכותיות יכול לפתור בעיה זו ואף להגדיל את אוכלוסיית בעלי החיים. ב-1983 הוקם בישראל אתר שונית מלאכותית נסיוני ליד חיפה שאכן ריכז יותר דגים מאשר שטחים ללא שונית.

מחזור אפר פחם למטרות בניית שוניות מלאכותיות (ראה תמונה - 49) עשוי להפוך מפגע יבשתי לגורם בעל תועלת בים. התועלת הכלכלית של השבחת שטחי הדגה יכסו את עלות בנית השוניות מאפר פחם והצבתם בים. השוניות המוצעות עשויות לשמש גם, לעיגון כלובים, לגידול דגים בים הפתוח. שני המודלים הנ"ל כבר ניסו בהצלחה בעולם (שפניר, 1994).

* הטלת תמלחות על ידי מפעל פרוטרום - מפעל פרוטרום לתמציות וחומרי ריח הממוקם במפרץ חיפה הטיל לים בשנים 1992-94, כ-3000 טון לשנה תמלחות וחומרים אורגנים בלתי רעילים (מתנול). ההטלה מתבצעת באמצעות האוניה "אריבל" באתר הממוקם כ - 45 ק"מ מהחוף.

* הטלות חד פעמיות - הטלת 1,200,000 מ"ק חולות וחרסית מקרקעית מספנות ישראל לים. החרסיות המזוהמות הוטלו במרחק של 20 ק"מ מהחוץ של חיפה ובעומק של 1000 מטר. החולות הנקיים שימשו להזנה חוזרת של החופים דלי הדסימנטים באזור חוף הכרמל ב-1992. (איכות הסביבה, 1995).

 

לעמוד הבא


חזרה לדף הראשי