Make your own free website on Tripod.com

 

לעמוד הקודם

עמוד 13

ב'1. שפכים בחוף הים הישראלי

המקורות העיקריים של שפכים המוזרמים לים בישראל ממקורות יבשתיים במישרין או בעקיפין הם: ביוב ביתי וביוב תעשייתי, מי נגר עלי, ניקוז חקלאי, תשטיף מאתרי פסולה מוצקה, מערכות קרור של תחנות כוח ואתרים בלתי מוסדרים של פסולת מוצקה לאורך חוף הים, (מבקר המדינה, 1994).

כל עוד היתה זו פסולת אורגנית ביתית ובכמות קטנה, לא היתה לים בעיה להסתדר. אבל עם הפיתוח המודרני מסוף המאה הקודמת ובמיוחד לאחר הקמת מדינת ישראל עם הגידול בטכנולוגיה, בנייה וייצור כימי ואחר לאורך החופים, החלה תקופה חדשה של זיהום. המאפיין העיקרי של זיהום זה שהחומרים המרכיבים אותו הם כאלה שהעולם הביולוגי אינו יכול לפרקם. כך החלה הפגיעה במים הרדודים ובהמשך חדרה הפגיעה גם לעומק הים (פישלזון, 1994).

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים התשמ"ח - 1988

זיהום ים לפי החוק הישראלי -

סעיף 1 - זיהום ים - מעשה או מחדל, הנוגד להוראות סעיף 2.

ים - הים התיכון, ים סוף וים המלח לרבות חופיהם עד קו המים המתוקים.

מקור יבשתי - כל מקור ביבשה לרבות מתקן ימי קבוע.

פסולת - חומר מכל סוג או צורה.

שפכים - פסולת המורחקת בהזרמה, לרבות בוצה ומוצקים בתרחיף.

סעיף 2 - לא יטיל ולא יזרים אדם לים פסולת או שפכים ממקור יבשתי, במטרה לסלקם לים, בין במישרין ובין בעקיפין, אלא על פי היתר ובהתאם להוראות חוק זה ותקנות שהותקנו לפיו (ספר החוקים 1256, ז' באב התשמ"ח, 21.7.88), (איכות הסביבה, 1990).

עד יוני 1990, מועד בו נכנס לתוקפו "החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים", היתה מותרת וחוקית הזרמת שפכים של מכוני טיהור עירוניים ושפכים של מפעלי תעשייה בישראל. עם כניסת החוק "נתפסה" ישראל במצב בו עשרות מפעלי תעשייה ומוצאי ביוב עירוניים זרמו באופן חופשי אל הים. (למדינה היה זמן להכין עצמה מ- 1976 מועד בו התקבלה "האמנה למניעת זיהום הים" בברצלונה ועד 1990, מועד כניסת החוק לתוקפו. כלומר 14 שנה, טווח זמן זה ניתן למדינות הים התיכון על מנת שיכינו עצמן ולא "יתפסו" כמו מדינת ישראל שאצלה "עסקים כרגיל" עד מועד כניסת החוק לתוקפו). תחילת פעולות האכיפה והפיקוח של החוק על ידי אגף ים וחופים במשרד לאיכות הסביבה, הביאו לשינוי מהותי במצב, ולשיפור מתמשך, (אדלר, 1995).

דרך פעולת החוק למניעת זיהום הים בשפכים

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים הינו חוק הסדרי במהותו, המחייב את מזרימי השפכים או מטילי הפסולת לים לפעול אך ורק במסגרת היתרים. מתן ההיתרים מתבצע על ידי ועדה בין-משרדית בראשות סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, ונציגי ששה משרדי ממשלה נוספים.

על פי החקיקה הישראלית -

1. במידה וקיימת חלופה יבשתית סבירה או טכנולוגיות אחרות לטיפול בשפכים או לסילוקם, לא תתיר הועדה הזרמת שפכים לים. רק במקרים חריגים לגביהם קבעו מומחים כי אין בנמצא חלופה סבירה מבחינה סביבתית וכלכלית לסילוק השפכים ביבשה, רשאית הועדה לאשר הזרמה לים של השפכים תוך פיקוח קפדני וביצוע ניטור באזור ההזרמה, למניעת נזק לסביבה הימית.

2. החוק מאפשר שלילת ההיתר במידה ויוכח כי נגרם נזק לסביבה הימית.

3. ההנחה שביסוד החוק שהים הינו אתר לגיטימי לסילוק פסולת תעשייתית רק לאחר שנפסלו כל החלופות היבשתיות.

4. החוק הישראלי מתחשב בקריטריונים של "המזכירות המדינית לתכנון הפעולה לים התיכון" (MAP) במתן ההיתרים. קריטריונים אלו מכילים 13 אמות מידה מפורשות לגבי מזהמים שונים אשר אומצו על ידי כל מדינות הים התיכון.

5. פרוטוקול (S.B.L - Land Based Sources ), באמנת ברצלונה, קובע מפורשות כי הוא חל גם על זיהום הנגרם כתוצאה מנחלים מזוהמים או מזיהום המגיע לים דרכם (אדלר, 1995).

דרך פעולת הועדה הבין-משרדית למתן היתרים

1. לא ניתנים היתרי הזרמה למפעלים חדשים.

2. מפעלים קיימים שהזרימו ומזרימים שפכים לים, מחויבים בהיתרים קצרי מועד (חצי שנה עד שנה), בהצגת תוכניות מפורטות, לוח זמנים צפוף ואישורים תקציביים להפסקת ההזרמה לים, או הסדרתה בהתאם לחוק.

3. מצבם הכלכלי של מפעלים אינו מהווה שיקול מהותי בהחלטות הועדה ביחס למתקנים הנדרשים לרמת הטיפול בשפכים או ביחס לדרישה להפסקת ההזרמה לים.

4. כל בקשה להיתר נידונה באופן פרטני.

5. מכוני טיהור, עירוניים ואזוריים, לשפכים נדרשים להגיע לרמת טיהור שתאפשר ניצול הקולחים לחקלאות. רק במידה ולא יזדקקו לקולחים אלו בחקלאות תתאפשר הזרמתם לים.

6. תמלחות צלולות של מחליפי יונים, מערכות מיזוג אויר ותמלחות מטוהרות של מכבסות, משחטות, מפעלי טקסטיל, מצבעות וכדומה, זוכות לעידוד הועדה בהזרמתם לים. זהו פתרון חלופי להזרמתם למכוני הטיהור ולהמלחת הקולחים, דבר המונע את אפשרות ניצולם בחקלאות.

7. מפעלים שקיבלו היתר להזרמת שפכים נדרשים להקים צינור מוצא קבור בחול, ובקצהו הימי להתקין מפזר למיהול השפכים. מפעלים אלה מחויבים בניטור באמצעות מוסד מחקר מוכר "ואובייקטיבי", לשם בדיקת השפעת השפכים על הסביבה הימית (אדלר, 1995).

למרות הפעלת החוק למניעת זיהום הים מהיבשה ב- 1990 , נותרו עדיין מספר מוקדי זיהום משמעותיים, רובם ממוקמים סביב למפרץ חיפה, והם: מפעל מלח בראש הנקרה, שפכי עירית נהריה, שפכי עירית עכו, מפעל פרוטארום עכו, מפעל רפא"ל במפרץ חיפה, דור כימיקלים (ראה תמונה - 36, 35, 34). בלו-בנד תלמה במפרץ חיפה (ראה תמונה 38, 37) נחל הקישון המזרים לים את שפכי מכון הטיהור של חיפה, של מפעל "חיפה כימיקלים", בתי זיקוק, גדות פטרוכימיה, כמו כן דשנים וחומרים כימיים, שפכים תעשייתיים של מוסכים ומפעלים קטנים המזרימים אותם לנחל גדורה, ומפעל תע"ש בחוף הכרמל בחיפה (אדלר,1995).

זיהום מי החופים של ישראל בשפכים של תחנות כוח

בשנים האחרונות, עם העליה בביקוש לאנרגיה, נוצר צורך בהקמתן של תחנות כוח בסמיכות למרכזי הצריכה. פריסתן של תחנות הכוח בישראל לאורך קו החוף משקפת את המצב בחמישה אתרים - חיפה, רידינג ת"א, מאור דוד בחדרה, אשכול באשדוד ורוטנברג באשקלון.

גורם נוסף ועיקרי למיקומן של תחנות הכוח לאורך קו החוף קשור בצריכה ובשימוש של כמויות מים גדולות לקירור מערכות הקיטור ועיבוי בדודים. בארצנו כמויות מים גדולות ניתן להשיג רק ממי הים התיכון. כך למשל, כמויות מי הקירור הזורמות דרך תחנת הכוח בחדרה הם: 160,000 מ"ק לשעה לארבע יחידות הכוח, וליממה, 3,840,000 מ"ק מי ים (מנליס, 1994).

בתחנת כוח קיטורית מי הקירור נוטלים את עודפי החום הנוצרים בעת פעולתה של התחנה ובאמצעות צינורות מוחזרים המים לים באזור השפיעה. לרוב, חום המים המושבים גבוה ב- 12-10 מעלות צלזיוס מהטמפרטורה הטבעית של מי הים. כך, בקיץ חום מי קרור אלה מגיע ל- 40 - 41 מעלות צלזיוס ובחורף ל- 27 - 25 מעלות (פישלזון, 1992; מנליס 1994).

עודף חום זה קרוי זיהום תרמי, כמו כן אותם מי קירור בחזרה שלהם לים מכילים: כלור נותר של 0.2 מ"ג לליטר, מי קירור פנים עם ריכוז גבוה מאוד של כרומטים, ניקויים של מחממי אוויר ומסנני מי ים, ניקוז מאגר של מיכלי שמן (חיפה, ת"א, אשדוד), שפכים סניטריים (אשדוד, ת"א) או קולחים (חדרה, אשקלון) ושפכי ניקויים כימיים של הדוודים (שטיפות) (ראה תמונה - 42, 41, 40), (איכות הסביבה, 1995). בנוסף ישנו גם את זיהום האויר הנוצר משרפת הפחם או המזוט שבהם תוצרי בערה שונים כגון: גופרית דו חמצנית, פחמן דו חמצני, חנקן דו חמצני, אלצהידים וחלקיקים גם אלה מגיעים אל הים.

פגיעת שפכי תחנת הכוח בחי הימי

בעלי חיים וצמחים דורשים יציבות מחזורית בתנאים הסביבתיים (חורף, קיץ), שינויים בהרכב מי הים ובטמפרטורות משפיעים על היציבות והקיום של החי והצומח הימי ועל פונקציות חיים שונות: כגון: מטבוליזם, שיעורי גדילה, מערכות פיזיולוגיות, התנהגות, רבייה, התישבות ונדידה (מנליס, 1994).

כתוצאה משינויים בטמפרטורת הים באזור השפיעה של מי הקירור, כל המחזור הביולוגי בסביבת התחנה מצוי בתנאים לא טבעיים שאינם מותאמים למחזור הרבייה, להתפתחות והתיישבות פגיות מהים.

בנוסף, תהליכים ביולוגיים עוברים זרוז עם העליה בחום, לכן קליטת מזהמים שונים במים מתגברת למשך כל השנה (פישלזון, 1992).

זיהום מי החופים של ישראל בשפכים של מפעלים שונים (צפון הארץ).

זוגלובק (שלמי) - מפעל המשמש כמשחטת עופות, מזרים כ- 120 מ"ק ליום שפכים מלוחים העוברים תהליך טיהור והפרדת שמנים ומוצקים.

דלתא גליל - מפעל לצביעת חוטים ובדים בכרמיאל, הזרמת כ- 1000 מ"ק ליום באמצעות מכליות לבורות חלחול בסמוך לחוף הים, מדרום לאכזיב (מהווה עברה על חוק המים).

עירית נהריה - שפכים המוזרמים לים לאחר שעברו סינון גס ואוורור.

עירית עכו - הזרמת שפכים גולמיים לים, מול השכונה הצפונית של העיר, השפכים מטוהרים חלקית, ישנה תוכנית לטיפול בשפכים על ידי הקמת מכון טיהור מרכזי עד סוף 1998, כל הקולחים אמורים לשמש לחקלאות.

פרוטורום עכו - מפעל ליצור פלסטיק (C.V.P Poly, Vinyl, Chloride) חומר גלם לתעשיית הפלסטיק, המפעל מייצר את חומר הגלם על ידי אלקטרוליזה של תמיסות מלח עם כספית, השפכים העיקריים: מי קרור מקידוחים כ- 12.000 מ"ק ליום, שפכי תהליכים כ- 1000 מ"ק ליום, שפכים סניטרים כ- 70 מ"ק ליום. המזהמים העיקריים: כספית, שאריות (M.C.V -Vinyl, Chloride, Monomere), ו - (C.D.E- Ethylene, Dichloride).

רפא"ל - מכון דויד (מפרץ חיפה) - שפכים מרוכזים מסולקים לרמת חובב, כלל השפכים כולל סינטרים מטוהרים חלקית ומוזרמים לים.

דור כימיקלים - (דרום מפרץ חיפה) - הזרמת תמלחות ומי קירור כ- 130 מ"ק ליום (ראה תמונה - 36, 35, 34).

תלמה בלו-בנד - (דרום מפרץ חיפה) - רק שפכים שלא מתקבלים במכון הטיהור מוזרמים לים, כ- 2.400 מ"ק ליום של מי קירור מלוחים ושמנוניים (ראה תמונה - 38, 37).

מפעלים המזרימים שפכים לים דרך הקישון

חיפה כימיקלים (קיימת תוכנית לצינור מוצא ימי באורך 3-4 ק"מ), בתי זיקוק מזרימים שפכים מטוהרים משמן ועומס אורגני, גדות פטרוכימיה מזרימים דשנים וחומרים כימיים, מכון טיהור חיפה מזרים קולחים באיכות בינונית, כאשר אין בהם צורך לחקלאות, השפכים כוללים מידי פעם עודפי נוטריינטים העשויים לגרום לפריחת אצות מיקרוסקופיות.

תע"ש חיפה - מפעל העוסק בציפוי מתכות ומייצר 300,000 מ"ק שפכים לשנה, המפעל נדרש להזרים את שפכיו למכון הטיהור חיפה.

שפד"ן מכון הטיהור בראשון לציון - הבוצה הנוצרת בתהליך הטיהור מוזרמת לים ללא כל טיפול נוסף, כמות הבוצה מגיעה ל14,000- מ"ק ליום. המזהמים העיקריים: מתכות כבדות - ומיקרואורגניזמים.

(כל הפרטים נכונים ל- 1995 , כמו כן מוצגים רק המזהמים העיקריים בחופי ישראל), (איכות הסביבה, 1995).

אירועי זיהום נפט ושמנים בחוף הים התיכון של ישראל

בן השנים 1989 ל-1994 אירעו למעלה מ-200 אירועי זיהום ים בישראל כשרובם בים התיכון דוגמה לעיקריים שבהם:

טביעת "המיכלית אייל" - ב-30.10.89 יצאה מנמל חיפה לכיוון אשדוד המיכלית "אייל" ועליה 660 טון מזוט, בעקבות סערה טבעה המיכלית במרחק של כשני ק"מ מחופי הרצליה ובעומק של 32 מטר. תוך כמה שעות החלו לנחות על חופי הרצליה כתמי השמן ובבוקר שלמחרת, רצועת חוף של 2 ק"מ זוהמה במזוט. הכמות הכוללת של מזוט שזרם לים מוערכת בכ-30 עד 40 טון. רוב המזוט התפזר לים. הוצאות ניקוי 230,000 ש"ח.

זיהום הקישון והים בשמנים ודלקים - עקב סופות עזות הגורמות לספיקות גדולות מוזרמים לערוץ כמויות גדולות של דלקים כבדים ושמנים ממפעל בתי הזיקוק במפרץ חיפה, מתקני ההפרדה של השמנים אינם מסוגלים לעמוד בספיקות הגדולות והתוצאה זיהום חופי מפרץ חיפה (ראה תמונה - 43), אירועים מסוג זה הנם חוזרים ונשנים עם כל סופת גשם עזה (איכות הסביבה, 1990).

טביעת דוברת דלק בנמל חיפה - ב-1/92 טבעה בנמל חיפה דוברת דלק כתוצאה מרשלנות בסידורי עגינה, בעקבות הטביעה זרמו כ-270 טון דלק למי הנמל, הוצאות הניקוי 400,000 ש"ח.

אירוע דליפת נפט - ב - 7/92 עקב דליפה במצוף המקשר הימי של חברת קצא"א מול חופי אשקלון, זרמו לים כמה טונות של דלק שזיהמו מספר ק"מ של חוף בין אשקלון ואשדוד, החופים נוקו (איכות הסביבה, 1995).

פגיעת השפכים בסביבה הימית

ראה זיהום הים התיכון בשפכים וזיהום הים בנפט.

 

לעמוד הבא


חזרה לדף הראשי