לעמוד הקודם

עמוד 11

א'5. הטלת פסולת לים

בשנים האחרונות היינו עדים בארץ ובעולם להחמרה משמעותית בנושא השלכה לים של פסולת שיוצר האדם בעידן הטכנולוגי וזאת הן בשל התמעטות אפשרויות המיקום של אתרי פסולת ביבשה והן בשל ריבוי הסיכונים הטמונים בחומרי הפסולת.

בעבר היה נהוג לסלק פסולת ובכלל זה פסולת תעשייתית רעילה, חומרים נפיצים וגרוטאות על ידי הובלתה בכלי שיט וכלי טיס והשלכתה בים (הביוספירה, 1983).

בריטניה משליכה חמישה מליון טונות בוצה לים מדי שנה, תעשיות בצרפת שוויץ, גרמניה והולנד השליכו ומשליכות פוסלת לנהר הריין (מרון, 1989), ההערכה היא, כי עשרות מליוני טונות של פסולת, בחלקם רעילים, מוטלים לים מדי שנה. (אדלר, 1992).

נוצר מצב שבו מדינות תעשייתיות השוכנות לחופיו הצפוניים של הים התיכון משתמשות בהשלכת פסולת תעשייתית לים כפתרון קל וזול לסילוק חומרים רעילים. קרה לא פעם שמדינות מפותחות בחופיו הצפוניים של הים התיכון משליכות פסולת באזור חופיהם של מדינות נכשלות בחופים הדרומיים של הים התיכון, שהרי הם בעלי מודעות נמוכה לבעיות הסביבה ולכן ניתן היה לקנות אותם בזול. מדינות מצפון הים התיכון מנצלות מדינות אלו כאשפתון אזורי. התוצאה היתה לפיו אופיה הטכנולוגי של מדינה זו או אחרת, אין בו כדי להצביע על מידת הזיהום בסביבה הימית (מנליס, 1994).

פגיעה בסביבה הימית כתוצאה מהטלת פסולת

הטלה בלתי מבוקרת של פסולת (Dumping) לים באמצעות כלי שיט או טיס במטרה למצוא עבורה אתר סילוק סופי מהווה עומס סביבתי נוסף על הים.

בוצה ממכוני טיהור לביוב, אפר פחם מתחנות כוח לחשמל, פסולת מהתעשייה הכימית ותעשיית המחצבים מהוות את המרכיב העיקרי של ההטלה היזומה של פסולת לים (אדלר, 1992).

פעולות אלה גורמו נזק לסביבה הימית, פוגעות בחי ובצומח הימי במיוחד על ידי כיסוי משטחים שלמים של קרקע על ידי החומר המוטל, מסכנת את בריאות האדם, מפריעה לדיג (במיוחד מכמונות) ושיט ופוגעת בפעילות קיט ונופש (הביוספירה,1983).

לא תמיד הפגיעה, בסובב הימי, מקומית כתוצאה מכיסוי שטח נתון בשפוכת מחצבים או אפר פחם. חומרים אלה ואחרים כגון בוצה חומצית וחומר רדיו-אקטיבי פולטים לסביבה רעלים המתמוססים במים וחודרים לשרשרת המזון, כגון מתכות כבדות. אז מתחילה פגיעה סביבתית ברדיוס נרחב יותר הנתון להשפעת הזרמים במקום.

צעדים בינלאומיים למניעת הטלת פסולת לסביבה הימית

הטלת פסולת לים מוגדרת באמנות בינלאומיות כסילוק פסולת לים באמצעות כלי שיט או כלי טיס, הטבעה בים של כלי שיט או טיס או חלק מהם. שרפת פסולת בים או פרוקה בחום בדרך אחרת.

עד שנות ה- 70 סילוק בלתי מבוקר של פסולת לים היה מקובל בארצות השוכנות לאורך הים התיכון, הן בגלל כדאיות כלכלית והן בגלל התפיסה המוטעית שלים כושר בלתי מוגבל לנטרול מזהמים (קרס, 1995). בשנות ה- 70 נחתמו כמה אמנות בינלאומיות הכוללות פרוטוקולים למניעת זיהום הים על ידי הטלה. ב- 1972 נחתמה בלונדון אמנה בינלאומית למניעת הטלה לים וזיהומו וב- 1976 נחתמה אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון מפני זיהום, הכוללת בתוכה פרוטוקול מיוחד למניעת זיהום הים על ידי הטלת פסולת. החוק נכנס לתוקפו ב- 1984 (קרס, 1995).

 

לעמוד הבא


חזרה לדף הראשי