Make your own free website on Tripod.com

 

לעמוד הקודם

עמוד 5

מתכות כבדות

קיים סוג נוסף של מזהם מזיק במיוחד הבא במגע עם קו החוף והתשתית החולית והסלעית שלו וחודר גם לתוך הים ומשפיע על הנישה האקולוגית ועל בעלי החיים המאכלסים אותה. מדובר בזיהום הנגרם על ידי מתכות כבדות, המקור העיקרי לכניסה של מזהם זה לאקוסיסטמה הימית הוא באמצעות הביוב התעשייתית (מנליס, 1994).

כאשר מדובר בהשפעתם של חומרים רעילים, אין הכוונה להתערבות בתהליכים קיימים, כפי שהדבר קורה עם חומרים אורגניים ומינרלים, אלא בפגיעה בתהליך עצמו (חומרי הדברה, מתכות כבדות - נחושת, עופרת, כספית וקובלט).

ניתן לחלק את השפעתם של חומרים אלו להשפעות מיידיות בטווח הקצר ולהשפעות בטווח הארוך. השפעות מיידיות הן בדרך כלל תוצאה של ריכוזים מקומיים גבוהים, כך קרה, למשל, שבנמל אילת נפלו לים שתי חביות סדוקות ובהן פרתיון, דבר שגרם לתמותת דגים במרחק של 300 מטר משם.

עיקר הסכנה הנגרמת מזיהום רעלים טמון בחדירה האיטית והרציפה שלהם ובריכוזים נמוכים דווקא, כך שהשפעתם ניכרת רק לאחר שנים וברוב המקרים קשה לאתר את הקשר בין הגורם לבין התוצאה (פישלזון, 1994).

* מנגנון הפעולה ארוך הטווח:

במקרה הפשוט, החומר המזיק מתרכז לאורך רמות מזון שונות למשל: סרטנים קטנים הניזונים מהפלנקטון הצמחי, הנפוצים ביותר במי האוקיאנוסים והימים (ראה תמונה - 3), אלו מרכזים בגופם רעלים פי - 1000 ויותר מריכוזם במים. כך נוצרת מערכת הגברה ביולוגית הפועלת לאורך כל שרשרת המזון. כתוצאה מכך הולך ריכוז הרעל וגדל ככל שעולים בשרשרת - מהאצות דרך הסרטנים למיניהם, אל הדגים אוכלי האצות והסרטנים ועד לטורפי הדגים, מכאן, אפילו אם ריכוז הרעלים במים נמוך ביותר ואף בלתי מדיד, קיימת סכנה של הצטברות רעל עד לאותו ריכוז קריטי שהשפעתו הרסנית (פישלזון, 1994).

טורפי העל וביניהם האדם הנמצאים בראש הפירמידה חשופים לריכוזי המתכות הכבדות ושאר הרעלים הגבוהים בהרבה מריכוזם ההתחלתי בים ואלה צוברים אותה ברקמות ובאברים הפנימיים. ריכוזם של הרעלים עולה עם האורך, המשקל והגיל של טורפי העל, כשמעל ריכוזים מסויימים מתחילה פגיעה בתפקוד הנורמלי של האורגניזמים שלא פעם מובילה לתוצאה ישירה או עקיפה של מוות. (גופמן ורודיטי, 1996; פישלזון, 1994).

אין כמעט תחום של פעילות ביולוגית שאינו עלול להיפגע, ידוע למשל פגיעה בפוריות, כלומר, ירידה במספר הביצים או בחיוניותם, לרעל גם השפעה על ההתנהגות וכושר התנועה בים, בשני המקרים נחשף בעל החיים לסכנה הכחדה. (גופמן ורודיטי, 1996).

הופעת מזהמים שונים במקום אחד מביאה לאחד המאפיינים החשובים של השפעת הרעלים - "האפקט ההדדי הסינארגי" - מושג זה מתייחס לסך כל הנזק מצד שני גורמים או יותר.

כך למשל מתו דגים שנחשפו לחומרי הדברה בריכוזים סובלטים, משינויי טמפרטורה או חמצן, כאשר באופן נורמלי אין לשינויים אלה השפעה כזאת.

השפעת הרעלים במים רדודים ובימים סגורים גדולה יותר מאשר באוקיאנוסים פתוחים, (פישלזון, 1994).

המודעות הציבורית בנושא פגיעת מתכות כבדות בבריאות הציבור קיבלה תנופה מפרסום אודות הרעלות המוניות של בני אדם ביפן בין השנים 1953 - 1970, על ידי כספית.

באזורים: Minamata ו- Niigata שביפן הורעלו דייגים כפריים כתוצאה מאכילת דגים שנחשפו לריכוזים שונים של כספית. מקור הזיהום שחרר לסביבה תרכובות כספית אנאורגניות ובאמצעות מתווכים כמו מיקרואורגניזמים עוברת הכספית ממצב אנאורגני למצב אורגני היכול להצטבר בבעלי חיים באמצעות שרשרת המזון, ולפגוע במערכות חיוניות כמו: כבד, כליות, מערכת הרבייה, מערכת העצבים והמוח (מנליס, 1994). בעקבות זיהום כספית זה, נתגלתה מחלת המינמוטה. כספית ממפעל כימי ביפן, ששפך את שפכיו לים, הצטברה בדגים עד לריכוזים של עשרות מיליגרם לק"ג. הדייגים המקומיים אשר ניזונו מדגים על בסיס יומי, נפגעו ללא תקנה במערכת העצבים שלהם, רבים מתו בעוד אחרים נשארו נכים לכל החיים (פישלזון, 1994).

פגיעת שפכים בבקטריות ימיות

במים ישנם בקטריות רבות המנקות את הסביבה הימית על ידי פרוק חומר אורגני, הן מגלות את מזונם באמצעות "חישה כימית", כמו כן הרבה טורפי בקטריות, השומרים על רמה בקטריאלית נכונה במים, מזהים אף הם את מזונם באמצעות "חישה כימית" משלהם, זיהום הים בחומרים כימיים פוגע ביכולתם של אלה לתפקד, כך שנמנע הנקיון העצמי של המערכת הביולוגית באזורי הזיהום (פישלזון, 1994).

פגיעה ביונקים ימיים

בשנים האחרונות שומעים אנו לא פעם על עליית דולפינים ומיני לווייתנים על החופים, שם הם מתים לבסוף. הסיבה לתופעה אינה ידועה בברור, רק בשנים האחרונות החלו לחקור את תופעת החפת היונקים הימיים על החוף, אך רוב המדענים מצביעים על גורם הזיהום הימי.

מזהמים למיניהם שנמצאים בים התיכון, מחלישים את המערכת החיסונית של יונקים ימיים וזו חושפת אותם למחלות ווירוסים שבמצבם הטבעי היו מחוסנים מפניהם (תופעה דומה למחלת האידס אצל בני האדם) כך יוצא שהיונק חלש ואינו מסוגל לשחות או לאכול (במצב זה גופו מפרק מאגרי שומן, בהם מרוכזים רוב הרעלים), או שמערכת הניווט שבמוחו פגועה.

כיצור נושם אוויר האינסטינקט הראשוני, הוא לעלות על היבשה על מנת לנשום בחופשיות, כך יוצא שבסופו של דבר הם מוצאים את מותם על החוף (ראה תמונה 7, 6, 5, 4), (טוייה, 1992). במהלך 1991 אותרו על חופי איטליה כ- 200 דולפינים מתים, דולפינים שעולים לחוף בדרך כלל מצבם הגופני ירוד, אצל רובם נמצא ריכוז מזהמים גבוהים.

הפעילות התעשייתית והחקלאות באזור הים התיכון תרמה לעליה בריכוז המזהמים כאשר הבולטים שבהם הנם מתכות כבדות וחומרי הדברה. המזהמים מגיעים לים דרך פסולת יבשתית המושלכת לים ודרך שפכי ביוב. גזים רעילים באוויר מומסים בשכבת המים העליונה ומגיעים אל הדולפינים ושאר היונקים דרך מארג המזון. אורגניזמים הנמצאים בראש שרשרת המזון לא תמיד נחשפים למתכות כבדות באופן ישיר אלא דרך אורגניזמים אחרים בתחתית המארג.

לחומרי הדברה השפעה על הכבד המתבטאת בהפרעות בתפקוד, בשינוי במטבוליזם ההורמונלי ובהפעלת מערכות האנזימים.

ההשפעה על המערכת החיסונית מתבטאת בניוון הרקמות הלימפואידיות ובעליה ברגישות למחלות. ההשפעה על מערכת העצבים מתבטאת בשינויים בהתנהגות ובירידה בכושר החשיבה.

ההשפעה על מערכות הרבייה מתבטאת בירידה בפוריות בעליה במספר ההפלות ובמספר המומים בולדות. היונקים משתמשים בשומנים ממאגר השומן שבגופם (בו מצטברים חומרי ההדברה ומתכות כבדות) בזמן ההריון וההנקה כך שהולד עלול להתחיל את חייו עם ריכוז התחלתי גבוה של מזהמים בגופו (גופמן ורודיטי, 1996).

גורם נוסף שפוגע בעיקר במערכת הניווט של היונקים הוא התנועה האינטנסיבית של כלי השיט בים התיכון, מערכות הסונאר שלהם משבשות את מערכת הסונאר הטבעית של היונקים והם שוגים בניווט ולא פעם עולים על החוף או תועים בדרכם, (ראה תמונה 9, 8), (טוייה, 1992).

החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים

ב- 1972 התקיימה בשטוקהולם ועידת האו"ם לאיכות הסביבה ובה חתמו 113 מדינות על הסכם לנקוט את כל האמצעים למניעת זיהום הים. בעקבות ועידה זו קם ב- 1973 ארגון האו"ם לאיכות הסביבה (UNEP - United Nations Environment Programme ), וב- 1975 נתקבלה בברצלונה תוכנית הפעולה לים התיכון.

ב- 1976 התקבלה האמנה למניעת זיהום הים, זו אושרה על ידי כל מדינות הים התיכון, לרבות ישראל.

באמנה זו ארבעה תחומים: תחיקתיים, מדעיים, תכנוניים והסדרים מוסדיים, (גולן, 1989).

הפעלת החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים (הפרוטוקול בדבר מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים) הינו החשוב בפרוטוקולים של אמנת ברצלונה, הפרוטוקול מצביע על אמצעים לצמצום זיהומו של הים התיכון ממקור הזיהום הכבד והחמור ביותר - השפכים התעשייתיים והעירוניים המוזרמים לים.

חומרת הזיהום הנגרם משפכים אלה נובעת מאופי החומרים ומרעילותם, הן מהכמויות העצומות המוזרמות מידי שנה והן מהקושי שבתיקונם ושיפורם של המערכות הגורמות לזיהומים אלה. הפרוטוקול כולל רשימת חומרים ששפיכתם לים אסורה לחלוטין (ביניהם: כספית, קדמיום, נפט גולמי ומוצרי נפט, פחממנים כלורים, חומרי הדברה וחומרים רדיו-אקטיביים), כמו כן מצויים ברשימה חומרים שהזרמתם לים מוגבלת ביותר (ביניהם: עופרת, אבץ, נחושת, קובלט, ציאנידים, פלואורידים וכמה חומרים אורגנים סינטטים). (ראה נספח 2, 1), החוק נכנס לתוקפו ב- 1.1.1990 , (איכות הסביבה, 1995).

מעבדת מחקר הכרישים הקנדית

אתר הכרישים של פיונה

 

לעמוד הבא


חזרה לדף הראשי